יום ראשון, 22 בספטמבר 2013

קורס דיגום ותפירה

אחד הקורסים שלקחתי השנה היה קורס תפירה. אמנם כבר ידעתי לתפור ולהשתמש במכונת תפירה אבל החלטתי שזה יהיה מעניין ביותר לנסות להשתמש בידע וביכולות התפירה בעולם עיצוב התכשיטים.

אחד הדברים הראשונים שלמדנו בקורס הוא להשתמש במכונות תפירה תעשיתיות.




תפירה במכונה כזו היא קשה יותר מתפירה במכונה ביתית וזה בעיקר בגלל שהמכונות האלה הרבה יותר מהירות. אז אמנם את טכניקת התפירה ואופן השחלת חוט במכונה כבר ידעתי. אבל עדיין הייתי צריכה להתרגל למהירות המכונה וליכולת לשלוט בה.




אחרי מקבץ תרגילים של תפירה במכונה, נתבקשנו להכין תכשיט שכולל בד כשכל החיבורים בו היו בתפירה בלבד. אסור היה לנו להוסיף חיבורים אחרים, כאלה שאנחנו רגילים אליהם מתחום הצורפותף אין ספק שזה היה אתגר.

אני הכנתי ענק לצוואר. הענק עשוי מיריעת בד ארוכה אותה קיווצתי בתפירה ל"פרחים" קטנים. את מקבץ הפרחים האלה חיברתי, שוב בתפירה, לפלסטיק שנמצא בחלק האחורי שלו. הפלסטיק השחור הוא תקליט אותו ניסרתי לגודל הרצוי, ועיצבתי אותו לצורת הצוואר בעזרת אקדח חום וכפפות כמובן. 

מבט מלפנים, על בובת דיגום
                                               

מבט מהצד, על בובת דיגום

מבט מאחור, על בובת דיגום


                                      


תרגיל נוסף שהיה לנו, היה לחפש תמונה של תכשיט שאנחנו אוהבים, במגזינים או בספרים, ולהעתיק אותו אחד לאחד בטקסטיל. 

בחלק העליון של התמונה אפשר לראות את התכשיט שבחרתי, זה תכשיט שצילמתי את תמונותו  מספר שמצאתי בספרייה שלנו בשנקר. לצערי אני לא זוכרת את שם הספר או המעצב, כך שאין ביכולתי למצוא תמונה יותר טובה מזו שלפניכם. 
התכשיט המקורי עשוי ממתכת שמעוצבת כענפים כשבסופם עלים ארוכים. לאורך התכשיט יש 3 אבנים גדולות צהובות שמשובצות בשיבוץ שיניים. 
                                                    

                                               

הטכניקה שאני בחרתי לעשות כאן היא ליבוד. הסיבה שבחרתי בליבוד היא מכוון שרציתי לקחת את התכשיט המתכתי והכבד הזה ולהפוך אותו למשהו רך וקל שנראה כמו המקור.


                                      

בעבר כבר יצא לי לראות תוצרים של טכניקת הליבוד אבל לא ידעתי איך לעבוד ולהכין את מה שאני רוצה בשיטה הזו.  למזלי הגדול יש לי הרבה חברות שעוסקות ביצירה ומיד מצאתי מישהי שתוכל לעזור לי לפענח את אופן העבודה עם לבד גולמי. הפעם פניתי לרחלי גזית לעזרה. רחלי המדהימה הראתה לי 2 שיטות של עבודה עם לבד. האחת עם מחט והשניה עם מים וסבון. 
לכל מי שמעוניינת יש הרבה הדרכות ביו-טיוב וברשת בכלל לעבודה עם לבד.

לאחר נסיונות שונים של עבודה עם מים וסבון ועבודה עם מחט, החלטתי לעבוד עם המחט בלבד. בעבודה עם מחט הרגשתי שאני יכולה להגיע לרמת דיוק טובה יותר ולתוצר קשיח יותר.
זה המקום להזהיר את אלה שרוצים להתנסות בעבודה עם מחט, המחט הזו חדה במיוחד ובקלות רבה אפשר להיפצע במהלך העבודה, זה קרה לי כמה פעמים. חשובה תשומת הלב בעבודה עם מחט שכזו, אך אין ספק שהתוצאות מדברות בעד עצמן.



האבנים שהכנתי הן מבד שהוקשח בעזרת דבק מקשיח. הדבק הוא דבק פלסטי מקשיח (ניתן למצוא בחנויות יצירה שונות) שמורחים על הבד, נותנים לו להתייבש כרבע שעה והוא הופך את הבד לקשיח. בשביל להגיע לנראות של אבן קריסטל עם חיתוכים, הצמדתי את פיסת הבד לאבן. וזאת על מנת שהבד יקבל את הנראות של הפאזות של האבן. ניסיתי כל מיני סוגים של בדים, מבריקים יותר ומבריקים פחות, כדי להגיע לנראות הנוצצת של האבן המקורית. באחד הנסיונות אפילו ניסיתי לשלב נצנצים. בשלב מסויים, כפי שניתן לראות בתמונה מעל, אפילו ניסיתי לתפור את הבד הקשיח כדי להדגיש את הפאזות והצורה של האבן. בסופו של דבר בחרתי בבד צהוב שנראה לי מחמיא ובולט במיוחד לצד ענפי הליבוד שהכנתי.




האבן שיצרתי משובצת בבית אבן שהכנתי ממתכת שהושחרה. למרות הנסיונות השונים והרצון הרב שלי ליצור בית אבן מטקסטיל, לא הצלחתי. בהצעת המרצה שלי פניתי לצורפות ויצרתי בית אבן ממתכת. אני יכולה לומר שאני מרוצה מאוד מהתוצאה.





                                     


התרגיל האחרון שלנו בקורס היה להכין צווארון מבד. התהליך התחלק ל-3 חלקים. בחלק הראשון נתבקשנו להכין צווארון מנייר לבן. יכולנו לבחור כל סוג של נייר העיקר שיהיה לבן. 
אני בחרתי להשתמש בנייר טישו לבן (מגבוני נייר לאף) אותם קיפלתי לשניים ותפרתי אחד לשני כדי ליצור נפח. התפירה נעשתה בשיטה דומה לצווארון הראשון שיצרתי (הורוד).

לצערי אין לי הרבה תמונות של התהליך, אז תאלצו להאמין לי.  כאן בתמונה, בחלק העליון, אפשר לראות את הצווארון מנייר הטישו הלבן. רציתי להגיע ואף הצלחתי, לנפח גדול שנעשה בכמות קטנה יחסית של חומר.


                                               


בחלק השני של התרגיל, הכנו את אותו צווארון  אך הפעם בבד גולמי. בד ללא צבע ואופי. היינו צריכים ללמוד לתפור את הבד ולהגיע לאותה צורה שהגענו אליה בנייר. במקרה שלי התפירה היתה פשוטה, עיקר העבודה שלי היה הנסיון להגיע לאותו נפח שהצלחתי להגיע אליו בנייר.


בשלב השלישי והאחרון, בחרנו את הבד שאנחנו רוצים לעבוד איתו ולהכין את הצווארון. בחלק הזה של התרגיל היינו נתבקשנו להוסיף סוגר לצווארון שלנו.

הבד שאני בחרתי היה בד של חצאית שהיתה לי בארון המון שנים. זו חצאית שלא העזתי לזרוק כי אהבתי אותה כל כך. באחד מהימים שחיפשתי בד שיתאים לעיצוב שלי נתקלתי בחצאית והבנתי שמצאתי זיווג משמים. זהו בד שבצידו האחד הוא בורדו כהה ובצידו השני ורוד-סגול, שני הצדדים "נוצצים" מעט ובהחלט מושכים את תשומת הלב. זהו בד שידעתי שלא תהיה לי בעיה להגיע למראה הנפוח והגדול שאליו כיוונתי.






הסוגר שבחרתי לעשות היה סוגר פרפר. יש לי חיבה עזה לפרחים ופרפרים ולא פעם הם היו מקור השראה לעיצובים שלי. במהלך יצירת הצווארון הבנתי שהפעם העיצוב לא יהיה בהשראה, אלא הפעם אני אלך על הצורה עצמה. לא רציתי להחביא את הפרפר. החלטתי להגדיל אותו ולתת לו מקום של כבוד. כל זה למרות הידיעה שהמרצים, הסטודנטים והמבקרים בהגשה, לא יבינו ויתחברו לבחירה שלי, הרי פרפר זה כל כך מובן מאליו וקיטשי.. אך אין מה לעשות וכזו אני. 




כך נראה הסוגר פרפר כשהוא פתוח 





כמו בקורסים אחרים, גם הקורס הזה "אילץ" אותי לעבוד עם חומר שככל הנראה לא הייתי ניגשת אליו לבד. העבודה עם הבד היתה מעניינת ובהחלט נתנה לי הזדמנות להכיר טכניקות שונות בעבודה עם טקסטיל.



תמונות נוספות של התכשיטים ועבודות נוספות שלי, תוכלו למצוא בפליקר שלי:


מקווה שנהנתם

רוני


יום שבת, 14 בספטמבר 2013

קורס עיצוב בעץ

לא מזמן יצאתי לחופשת סמסטר של סוף שנה שלישית. אני עדיין לא מאמינה שסיימתי את השנה השלישית ועוד מעט אני כבר מתחילה את השנה הרביעית והאחרונה שלי במחלקת עיצוב תכשיטים בשנקר. כל שנה כשאני מסיימת אני נזכרת בהתרגשות שהיתה לי כשקיבלתי את המכתב שהתקבלתי ללימודים בשנקר. 

עד עכשיו סיפרתי לכם על הקורסים שהיו לי שנה שעברה, ועכשיו אחרי מנוחה קצרה יש לי קצת זמן לספר לכם מה היה לי השנה.. עם מה מתחילים?  קורס עיצוב בעץ.

השנה ניתנה לנו האפשרות לבחור את רוב הקורסים שאותם למדנו. אחד הקורסים שבחרתי לקחת, בסמסטר הראשון היה קורס עיצוב בעץ.

אני החלטתי שאני מעוניינת השנה ללמוד לעבוד עם כמה שיותר חומרים. לנסות לעבוד עם חומרים שונים ומשונים (לפעמים) בתחום עיצוב התכשיטים.

בקורס הזה למדנו להכיר סוגי עצים שונים, כלי עבודה שמתאימים לעבודה עם עץ ועבודה עם פורנירים.

פורניר (למי שלא מכיר), הוא ציפוי העשוי משכבת עץ דקה מאד של עץ משובח (פחות מ-1 מ"מ), המודבקת על לוחות מעץ נחות או על לוחות עץ מעובד (ציטוט מויקיפדיה).

המשימה שלנו עם הפורנירים היתה להדביק מלא פורנירים אחד על השני עם דבק עץ ובעזרת מלחצים לתת להם לנוח ולהתייבש במשך 24 שעות ואז לעצב מהגוש עץ החדש שיצרנו תכשיט. 

  

אני בחרתי להכין צמיד. כזה שנפתח ונסגר עם חוט פלדה קפיצית.

בתמונה אפשר לראות (אפשר להגדיל ע"י לחיצה על התמונה) את השכבות השונות של הפורנירים. בכוונה בחרתי גוונים בהירים וכהים שנחשפו במהלך עבודת שיוף העץ. 

אז איפה החוט פלדה קפיצית אתם שואלים? 

אחרי שהיה לי גוש עץ שמורכב מהרבה (הרבה הרבה) שכבות של פורנירים, קדחתי חור שנועד למעבר של היד.
אח"כ עיצבתי את הצורה החיצונית של הצמיד. את הצמיד ניסרתי לשניים, בצד הצמיד קדחתי חור מעבר לחוט פלדה קפיצית, הכנסתי את החוט שהמטרה שלו היא ״לקפוץ״  ולסגור את הצמיד כשהוא נפתח. משני צידי הצמיד ישנו אותו קפיץ, כדי שהסגירה ו״הקפיצה״ שלו תהיה אחידה.
על המנגנון הזה הדבקתי עוד שכבות של פורנירים. אחרי שהם התייבשו עיצבתי אותם בהתאם לעיצוב של הצמיד. 

הצמיד פתוח עם המנגנון חשוף

תקריב למנגנון פלדה קפיצית


הצד התחתון מודבק והצד העליון עם דבק


התרגיל השני היה שוב להדביק פורנירים אבל הפעם גם לקמר ולתת לפורנירים צורה כבר בשלב ההדבקה.
החלטתי לעשות 2 ידיות לתיק. בהמשך כשהבנתי שזה לוקח לי המון זמן החלטתי להכין רק ידית אחת ולוותר על השניה. 

בתמונה אפשר לראות בחלק העליון את התוצר אחרי ההדבקה בצורה מקומרת, ומתחת את השני מעוצב ומשוייף. חוץ מהעובדה שזה לקח מלא זמן, מלא לכלוך והרבה מאמץ. נהנתי לראות תוך כדי העבודה את השכבות נחשפות ויוצרות את הצבעים השונים לאורך הידית.



העליונה - לפני העיצוב
התחתונה - אחרי העיצוב


הצבעים שנחשפו במהלך שיוף החומר



בצידי הידית עשיתי חורים שדרכם יעבור סרט שיהיה מחובר לתיק.




העבודה בעץ היתה ארוכה וקצת מייגעת, ולכן החלטתי לוותר על תיק עם 2 ידיות והחלטתי להכין רק ידית אחת. כשהגעתי לשלב של הכנתי התיק הרגשתי שהייתי צריכה עזרה ופניתי לחברתי המדהימה יעל שעזרה לי ותפרה לי את התיק שהתאים באופן מושלם לידית שהכנתי.


  


התרגיל האחרון והמסכם של הקורס היה פתוח וכל אחד יכל לבחור מה הוא רוצה להכין ולעשות.
אני החלטתי שאני רוצה לחזור ולעשות דברים קטנים ולהכין מקבץ טבעות בשילוב עץ ומתכת. העבודה היתה מרתקת. עץ מגיב מאוד מהר למה שעושים איתו ולכן החלטתי להכין הרבה טבעות. 

היו טבעות שאהבתי יותר וכאלה שאהבתי פחות. החלטתי שאני לא עוצרת ומנסה לתקן אלא ממשיכה הלאה ומכינה עוד. בודקת אפשרויות עבודה שונות עם העץ.

על חלק מהטבעות חרטתי עם מלחם חם, חלק השארתי גסות משיוף ולחלקן הוספתי מתכת כטבעת פנימית או כחלק מעיצוב העליון של הטבעת.  בסה"כ אני ממש מרוצה מהתוצאות.








ההגשה של הקורס היתה נקייה ופשוטה. הנחתי את התוצרים על בריסטול חום שעליו הנחתי פסים של פורנירים ועליהם את הטבעות השונות והצמיד.
את השם שלי הדבקתי עם מדבקות "תוצרת הארץ" שנמכרות בחנות שבה אני עובדת "מסטיקים" על פיסת עץ שנשארה לי. 










יום הגשות הוא יום ארוך מאוד. כל הסטודנטים של הקורס מניחים את העבודות שלהם על השולחן מציגים את העבודות בפני המרצים, הסטודנטים ואורחים שבאו לראות את התוצאות ולאחר מכן כל מי שמעוניין מעביר ביקורת על הסטודנט והעבודות שלו.

במהלך יום כזה שיכול לקחת כמה שעות ארוכות וטובות אנחנו מנסים לבדר את עצמנו :)
היות והיו שני חדרים שהציגו עבודות, כשכולם עברו לחדר השני, תומר חביב, הסטודנט (הבחור) היחיד בשכבה שלי החליט להשתעשע עם הטבעות שלי ועזר לי לצלם אותם בצורה קצת יותר מיוחדת. 
תודה תומר - שיחקת אותה! אני מאוהבת בתמונות האלה. 



הידיים של תומר, הטבעות שלי







לסיכום אני יכולה לומר שאני שמחה שלקחתי את הקורס הזה. העבודה עם העץ מצאה חן בעיני ואני מאמינה שזו לא תהיה הפעם האחרונה שאני אתעסק עם עץ




תמונות נוספות של התכשיטים ועבודות נוספות שלי, תוכלו למצוא בפליקר שלי:


מקווה שנהנתם

רוני